אני מתעוררת בלבנדו (Lavandou). הרוח מייללת, הסירה מתנדנדת. זה יהיה יום מעניין. אני הראשונה להשכים כרגיל, קופצת מהסירה אל המזח בחיפוש אחר השירותים. אה, יש בסירה כמובן, אבל אני לא רוצה להפריע לאחרים. הרוח מפזרת את שיערי המלוח לכל הכיוונים, היום מעונן. אני מפנה את ראשי לכיוון הים, קצף נוצר על גלים בינוניים. ובכן, בעיה לשעה אחרת. השעה מגיעה, כפי שהיא תמיד עושה. אנחנו מכרסמים בשקט בגטים טריים גדושי חמאה וריבה. הים לא כל כך מזמין, אך המופע חייב להימשך.
אלן, הסקיפר שלנו, בטלפון מקבל את תנאי מזג האוויר האחרונים. הוא מרים אגודלים ומודיע בניצחון שאנחנו נפליג על פני הערוץ לפורקרול (Porquerolles). הבחורים מאושרים, הם חולצים את חליפות השייט שלהם. אני יורדת לתא להעמיס שכבות. רק אתמול השמש יבשה אותנו. אנחנו מתנתקים מהמזח ודוחפים. כולם בנמל הקטן מסתכלים על החבורה המאושרת שיוצאת לים.
הבית שלנו 
בנים מאושרים כשיש רוח
בדרך לשמורת הטבע אי פורקרול
סירת מפרש חיה על הרוח, היא זקוקה לה כדי לשרוד. הסירה גולשת ללא מאמץ על התעלה במהירות של 7-8 קשר וזה רק עם חצי מפרשים. אנחנו מתרטבים מדי פעם משפריצים וזה פשוט כל כך כיף. משקל המפרשים מטה את הסירה ואנחנו מכוונים את המשקל שלנו לצד השני. הסירה מכונת רוח משובחת. אנו נתקלים בשתי סירות דייג מסועפות בדרכנו שמזכירות לנו עד כמה אנחנו מגוחכים בעצם ביאכטה המפוארת שלנו. אבל היי, אנחנו בחופש!
מצלמים, מכוונים מפרשים, מדברים על כלום ובעיקר לא עושים מאומה. כעבור שעה וחצי מגיעים לפתח הנמל של פורקרול. פורקרול הוא אי, שמורת טבע, עם חופים יפהפיים, מסלולי טיול ורכיבה על אופניים. ניתן להגיע אליו בקלות מהייר עם מעבורת של 20 דקות גדושת תיירים. אבל, אנחנו מחליטים לעשות זאת בסטייל ומתפרצים אל המפרץ. כל כך קולים. אנחנו בקושי יכולים לקפל מפרשים לפני שסירת מנוע אדומה קטנה עם סוכן מהקפיטנריה תגיע לדרכנו. בחומרה, אנו מגורשים ומפנים את פנינו. אין מקום היום. ישנו מירוץ שייט גדול וצפויים היום אחר הצהריים 20 סירות. אנו מסתובבים וגוררים את עצמנו למפרץ הסמוך עם מים צלולים בצבע טורקיז.
אין מה לעשות, אז לא נעשה כלום
מורידים עוגן. הרוח נעלמה, השמש זורחת, המים מנצנצים. אני יכולה להיות בתאילנד, אלמלא כל הצרפתים שסביבי. אליס וגבריאלה עולות על ביקיני. אני יודעת טוב יותר. זה רק יוני, המים לא נמצאים בקרבת רמת הנוחות של הטמפרטורה שלי. אבל הבחורות והחברים שלהן (או משהו כזה!) ירדו את כל הדרך מפריז, והן ישחו ויהיה מה שיהיה. אני עושה משהו מועיל ומתחילה להכין ארוחת צהריים. עצלנים כפי שאנחנו, נסתפק בכריכי נקניק גבינה וירקות. יוגורט רגיל עם ריבת משמש. מהמם וטעים במיוחד כשרעבים.
שעה לאחר מכן, מיצינו. הרוח משנה כיוון. מוטלת עלי המשימה החשובה ביותר להניף את העוגן. התמרון המאוד טכני הזה מורכב מלחיצה על כפתור בשלט. החיים קלים על סירת מפרש של ז’נאו. ואנחנו ממשיכים לאי הסמוך, פורט קרוס
הבה נשוטה 
מחפשים חניה
האח הקטן והקסום: אי פורט קרוס
קטן יותר, פחות פופולרי, שמור היטב, אני נזכרת מדוע התאהבתי בו לפני 10 שנים. אנחנו מגיעים לנמל הקטן, שם אף אחד לא מקבל את פנינו או מגרש אותנו, אך כולם צופים בנו מהקוקפיט שלהם בעודם מסיימים את ארוחתם שנמשכת כבר שלוש שעות. אפשר לומר שהצרפתים קונים יאכטות בכדי לאכול ארוחות צפות ופשוט להתבונן בעולם. אבל הנה האטרקציה החדשה, אנחנו צריכים להחנות את הסירה שלנו במקום הכי צפוף בלי לעצבן אף אחד. משימה בלתי אפשרית באמת, המקום כל כך דחוס, אין מקום לטעויות.
אלן לוקח את ההגה ומשחיל להפליא את הסירה למקום מבלי למצמץ. הנמל כולו על הרגלים ומוחא כפיים על הישגיו, למעט הסירה הצרפתית הזועפת שלידנו, צינית מתמיד. שכנים אחרים, אולי מעט שיכורים עכשיו, מציעים לנו בירות קרות ואת שאר היין שלהם. למה לא!
עלינו למתוח את רגלינו וחשנו שאלן רוצה קצת שקט ושלווה מהלקוחות שלו. אז יצאנו לטיול רגלי שמוביל לחוף מבודד. אני מובילה את כולם מאחר וחרשתי שבילים אלו בעבר, והפריזאים, ובכן, חרשו רק את המטרו. אנחנו עוצרים לצלם, ממשיכים לטייל בשבילים המוצלים תוך דיון במשמעות החיים ובכל הג’אז הזה. בחוף הים, הפריזאים שוב בכל מחיר מחליטים לשחות. אני מנשנשת עוגיה. כולם כבר רוצים לחזור ולהתחיל את טקס האפרו (שעת קוקטייל צרפתי), אבל אני להוטה להמשיך, ארווין מחליט להצטרף אלי. רק בן 25 היה לו חינוך מאוד בינלאומי ועכשיו הוא מקצוען צעיר בדרכו למעלה בפריז, טרום-חברה, טרום-ילדים, טרום-משכנתא וכל הג’אז הזה…
חניה פרטית ליאכטות 
נמל פורט קרו
בחזרה לסירה כולם מוצצים בקבוקי בירה ויורדים על גבינה ופיצוחים. גבריאלה מזכירה לאלן שהשמש כמעט שוקעת והוא הבטיח לה שתוכל לטפס לראש התורן. מה שנכון נכון, ואלן מכין את החבלים. הוא יוצר כסא חבלים (רתמה) ומניף את גבריאלה הדקיקה לראש התורן. והנוף? ובכן תוכלו לראות בתמונה, וגם להעריך את הישג החניה המדהים.
חשוב! שייט מותאם לאופי הקבוצה, תחומי עניין ומזג האויר. ניתן לצאת מנמלים שונים. שייט יום לאיים פורקרולס או פורט-קרוס מומלץ לצאת מהנמלים הבאים: הייר, לבנדו, טולון, סאן מנדרייר.
