הפלגנו מלה סיוטט (La Ciotat) בסוף אוגוסט. השמש לוהטת כתמיד, אין טיפת רוח ולכן הרמת מפרשים היא חסרת תועלת. אין ברירה בשביל זה יש מנוע לכל סירה. הילדים מאושרים להתנתק מהאדמה ולחיות על הים. כעבור חצי שעה אנחנו כבר מגיעים לקצה הפארק הלאומי ונפלאים מהמצוקים האדירים ועמודי הסלע העצומים הבולטים מהים. הסקיפר מעודד אותנו לקחת את ההגה ולנסות את ידינו בניווט, הילדים נלחמים על מי יהיה ראשון …
רעבים וחם לנו אנחנו מכריזים על עצירת שחייה וארוחת צהריים בקאלנק הראשון. מורידים עוגן בקרב כמה סירות וקופצים למים הכחולים בגוון טורקיז. טמפרטורת המים מושלמת ואנחנו שוחים מסביב לחקור את הנקיק והמפרץ הקטן. אנו מתבוננים בבני נוער קופצים מראש צוקים ואני אומרת לילדי “אתם לעולם לא תעשו זאת”. בחזרה לסירה אנחנו טורפים כריכים והחיים פשוט כל כך מושלמים.
ענן פטריה מוזר 
צוקים מאבן גיר
הקאלנק הכי יפה
ממשיכים באותו אחר הצהריים, יש מספיק רוח כדי להרים את המפרשים ולספק את הצל הנדרש. הילדים איבדו עניין בניווט ומצאו משחק חדש שהוא לשבת קדימה בירכתי הסירה ולהרטיב את רגליהם כשהסירה עולה ונופלת עם כל גל. אני מצטרפת אליהם וכן, זה כיף גם בגילי. לבסוף מגיעים אל הקאלנק המפורסם ביותר בפארק – קאלנק ואו Calanque en Vau. מילים לא מצליחות לתאר את הפיורד העמוק הזה, עם קירות אבן גיר עצומים המתנשאים משני צדיו. בסופו חוף חולי לבן מבודד. והמים? תכלת וצלולים צלולים. היום, עמוס פה מאוד, הרי זה סוף השבוע האחרון של הקיץ. החוף מלא במבקרים ואנחנו כמעט לא יכולים למצוא מקום לעגן. מעבורות תיירים מקאסיס נכנסות למתחם כדי לאפשר ללקוחותיהם לצלם תמונות, ולא יותר מזה. אנחנו מרחמים עליהם.
אני קופצת למים וקושרת את הסירה לקיר בסלע. השמש שוקעת, מטיילי יום עוזבים ונשארנו רק קומץ יאכטות כדי להעביר את הלילה. זהו “חניון קמפינג לסירות” היפה ביותר שראיתי. אנחנו אוכלים ארוחת ערב על הסיפון וצופים כשהקירות סביבנו הופכים לורודים וכתומים. אין כאן קליטה טובה, מה שהופך את הטלפון שלי למיותר. במצוקה, הילדים ממציאים משחק אוף-ליין חדש – להתנדנד מהערסל הקשור לתורן.
חניון קמפנינג ליאכטות 
משחק אוף-ליין חדש
יום השני חקר מערות
בבוקר ממשיכים להפליג ובשעת ארוחת הצהריים מגיעים לעוד קאלנק מפורסם. הפעם שם המשחק הוא חקר מערות. אנחנו קופצים למים ושוחים למערה סמוכה. בתוכה, יש לנו רושם כאילו אנחנו בקתדרלה תת-קרקעית. המסדרון נפתח והחלל עצום. האור מפתח המערה הופך את המים לתכלת ואנו מהופנטים ונופלים בשבי.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות מגיעים למקום העגינה שלנו ללילה בקאלנק דה סורמיו Calanque de Sormiou. אנחנו מבלים את רוב שעות אחר הצהריים במים בשחייה, חתירה בסירת גומי, ופשוט “צפים בפרובנס” (וכן מכאן מגיע שם של החברה שלי). הסקיפר שואל אם אנחנו רוצים להמשיך הלאה לכיוון מרסיי, אני מסרבת ומעדיפה לא להעמיס, להמשיך לצוף בעצלתיים, בלי לעשות שום דבר מיוחד, ולצפות בבואם ודרכם של “אנשי סירות” כמונו.
צפים בפרובאנס
יום שלישי דולפינים בסוף הקיץ
למחרת בבוקר אני מעירה את הסקיפר בשמונה בבוקר. תחזית מזג האוויר צופה כי הרוח תעלה משמעותית בשעות אחר הצהריים. אני מעדיפה לעשות את הדרך חזרה בים רגוע. הפלגנו, הרוח עדינה ואנחנו מרימים את המפרשים ושטים לאט בשאנטי על 3-5 קשר. אנו נהנים מהשקט של המנוע סוף סוף. פתאום מרחוק אנחנו מבחינים בלהקה של דולפינים שוחים וקופצים מהמים. הסקיפר משנה כיוון ומתחילים לעקוב אחר הדולפינים. החיות ים החביבות האלו חשות אותנו ומתקרבות לשחק עם הסירה שלנו. הילדים המומים ולא יכלו להיות מאושרים יותר לראות דולפינים בטבע ולא ב”פארק ימי “. זו חוויה שעליהם הם מדברים בהתלהבות ומעלים את הזיכרון הזה עד היום. זה היה המפגש הראשון שלהם עם דולפינים בטבע. ממשיכים לרדוף אחרי הדולפינים במשך שעה טובה ואז מנופפים להם לשלום כשהם שוחים לכיוון מרסי.
אכלנו ארוחת צהריים בנקיק ליד לה סיוטט. המתרחצים וקופצי הצוקים כולם נעלמו, כנראה בגלל תחזית הרוח. שחיה אחרונה ואנחנו נפרדים מהקלנקים עד הפעם הבאה. כעת הרוח עלתה אז מצמצמים מפרשים ותופרים את הקטע האחרון חזרה לנמל. סוף שבוע מושלם, ועכשיו לספסל הלימודים.
חשוב! שייט מותאם לאופי הקבוצה, תחומי עניין ומזג האויר. ניתן לצאת מנמלים שונים. לשייט לקלאנקים מומלץ לצאת מהנמלים הבאים: מרסיי, קסיס, או לה סיוטט.
