מגרש המשחקים שלי כבר 15 שנים, האלפים העליונים בפרובנס מבחינתי זו יצירת מופת. וכן, גם הייתי בשאמוני, ואלפים במחוזות יותר צפוניים. מה כל כך מיוחד פה? יתכן וזה בגלל השכנות של האלפים לפרובנס, נותן להם משהו יותר אותנטי ולא מלוקק מדי כמו למשל בשאמוני או מאג’ב. יש כאן משהו אמיתי, יותר אינטימי, הרי מי יגיע לכאן? כמובן הדרומיים הבטלנים שלא רוצים לנסוע רחוק מדי, או להיתקל ביותר מדי פריזאיים באתרי סקי בחופשות. שילכו לואל טור’ מבחינתם ויניחו לפרובאנס. להלן המלצותיי בגדול:
גאפ:
לא רק רשת בגדים עולמית, אם תרצו או לא תרצו בסוף תעברו דרך גאפ ובדרך כלל היא מסמלת עבורי חצי הדרך בנסיעה לאלפים העליונים. נפוליאון עבר את גאפ כשחזר לכבוש את צרפת לאחר גלותו באלבה. היום כביש זה מכונה “דרך נפוליאון” המפורסמת. העיירה גדולה (בירת המחוז), וכאן זה מקום טוב למלא דלק, למצוא מסעדה טובה, או סתם למתוח את הרגלים. היא יפה ומעניינת אבל בדרך כלל עיניי נשואות להרים אז משסיימתי את עיסוקי בגאפ אני ממשיכה בדרך המתפתלת בעקבות נפוליאון.
בריאנסון:
אתר מורשת עולמית של אונסק”ו, העיירה המבוצרת נמצאת בהתכנסותם של חמישה עמקים ותופסת סיטואציה גאוגרפית מדהימה. מאז ומתמיד המבנה של העמקים הללו הציעו לעיר גישה קלה יחסית לפרובאנס, קייראס, איזר, ואיטליה. בריאנסון הייתה צומת דרכים חשובה מאוד בלב המסיב האלפיני, והציעה את התנאים הטובים ביותר לתנועת חיילים, סחורות ולחילופי תרבויות. העיירה מדהימה ביופייה, מוקפת בחומות, בכניסה לעיר נדמה לנו כי אנחנו ניצבים במשחקי הכס. נרים את ראשנו והופ עוד שני מבצרים מאיימים מגינים על הדרך, עבודתו החשובה של וובאן – מהנדס צבאי של כל הביצורים החשובים בזמנו.
אתם בטח מבינים שאי אפשר שלא לעצור בדרך ולתת לבריאנסון ולאביה וובאן את הכבוד הנדרש. מעבר לזה אני אפילו ממליצה להעביר את הלילה באזור כדי ליהנות ולגלות את כל מה שיש לבריאנסון להציע: מסעדות עם אוכל טיפוסי לאזור, מסלולי הליכה, טבע פראי, נהרות גועשים, פארק חבלים, גשר תלוי בנקיק, אתר הסקי סר שוואלייר, וסתם לשוטט בסמטאות העיר העתיקה ולהעפיל למבצרים מסביב.
כפר לה גראב. צילום: Mossot 
בריאנסון. צילום: Etienne Baudon
פארק לאומי אקרינס
הכפר הראשי לה גראב ממוקם בגובה 1,500 מטר בגדה הימנית של עמק רומנש העליון, בצפון האלפים העיליונים. הוא ממוקם 10 ק”מ מערבית למעבר הרים לאוטרט המרשים ביותר וכ -35 ק”מ מבריאנסון. הדרך לשם כפי שהיתה מאז ומתמיד – צרה, מתפתלת, חצובה בסלע, דרך סדרה של מנהרות ישנות ומשונות. למרות שתתפתו להוריד עיניים מהכביש ולשאוב את כל היופי מסביבכם, עדיף שלא.
הפארק הלאומי אקרינס בהרי האלפים משתרע על חלק גדול ממסיבי אקרינס. הוא ממוקם בקומונות של שתי מחוזות: איסר (Isère) והאלפים העליונים בפרובנס. אפשר להגיד שהרבה זוגות נעליים טובות שלי סיימו את דרכם בשבילים המצוינים בפארק. בר דז ארינס היא הפסגה והנקודה הכי גבוהה בכל אזור פרובאנס-אלפ-קוט ד’אזור שמגיעה לשיאה בגובה 4,101 מטר. הפסגה משוננת עם קרחון מסיבי הנאחז בסלע בכל כוחו, כמעט נראה כאילו מאיים להתנתק מההר. הר מיסטי מיוחד במינו. ניתן להעפיל לבקתה בבייס קמפ ולהתבונן בהר שעות רבות מהמרפסת, וליפול שבי בקיסמו במיוחד בשעות הערביים. אין דברים כאלו.
הגענו. מנוחה בבקתת חורף 
טיול נעלי שלג
קייראס והר ויזו. והמבין יבין.
מי שמחפש באמת לרדת ממסלולים גדושי בני אדם מוזמן לפנות דרום מזרחה מבריאנסון ולהכנס לפארק המחוזי קייראס (Queyras) שחולק את גבולו עם איטליה. הדרכים צרות ומתפתלות ולפעמים מפולת סלעים כזו או אחרת מנתבת את התנועה החד סטרית לכביש חלופי. למה להתאמץ אתם שואלים? אה! אם רק לזכות לראות את פסגת הפירמידה של הר ויזו בשקיעה…והמבין יבין. לא תמצאו פה ישראלים, ובטוח לא תיירים, גם לא הרבה צרפתים. מה שזה אומר שיותר זול וקל להשכיר בקתות או לזרוק אוהל על גדות הנהר בלי שאף אחד יפריע לך, או שיבוא איזה פקח ויגיד לך לכבות את המדורה. עדיין, אנחנו לא בהודו, ואל חשש, מסעדות, בתי קפה, חניות ומרכולים כמיטב המסורת הצרפתית מחכים לכם.
רכס לז איקראן 
אגם לוביטל 
פסגת בר דז איקראן 
מפלסים את הדרך 
מעבר הרים בקייראס 
טירה בקייראס 
החיים הטובים. סקי באביב
