עמק הפלאים, או בצרפתית Vallée des Merveilles, הוא אזור מרהיב בתוך הפארק הלאומי Mercantour הידוע בחריטות הסלע העתיקות שלו, שבילים והנופים עוצרי הנשימה.
יולי נגמר ועכשיו סוף אוגוסט קורא לנו לחזור למרקנטור האהוב שלנו. אני מרגישה שהילדים מוכנים לעשות טרק אמיתי מבקתת הרים לבקתת הרים ולחוות באמת את הפארק כמו שצריך.
חציית שבילי הפארק חושפת קליידוסקופ של נופים – כרי דשא מתגלגלים המעוטרים בפרחי בר תוססים, יערות עבותים צבועים בגוונים, ואגמים נוצצים המשקפים את הפסגות שמסביב . אזורי Alpes-Maritimes ו-Alpes-de-Haute-Provence מתכנסים כאן, ומעניקים לנו פסיפס של מערכות אקולוגיות.
הרים משוננים
אוצרות תרבות בתוך השפע של הטבע
לטיול הזה אני מחליטה לעשות דברים אחרת. ניסע ברכבת. רכבת ראשונה לניס ומשם ניסע ברכבת הפלאים להרים. רכבת הפלאים היא רכבת איטית מאוד שלוקחת שעתיים מניס ועוברת ליד כפרים איקוניים, חובקת גיאיות גבוה מעל נהר רויה, ומסיימת בסופו של דבר בטנדה.
מרקנטור שופעת במורשת תרבותית. הפארק זרוע בכפרי אבן עתיקים, המציגים את הארכיטקטורה המסורתית ואורח החיים של האזור. המבקרים יכולים לגלות את ההיסטוריה והמנהגים של הקהילות ששגשגו בין הנופים המדהימים הללו במשך מאות שנים. בקיץ יש אפילו מדריך טיולים בחינם ברכבת הפלאים שמסביר על מה שאנחנו רואים. מאוד אהבתי את זה אבל הילדים שלי רק רצו שקט ושלווה אחרי השכמה מוקדמת.
מעונן בסוף אוגוסט
מקטע א׳: Lac de Meches והמכרות
אנו מגיעים ברכבת ל-Saint-Dalmas de Tende ומשם נוסעים באוטובוס ל-Lac de Mesches. משם הליכה קצרה לבית ההארחה הראשון שלנו Neige & Merveilles. בית ההארחה ממוקם באתר שבו שיכנו בעבר כורים רבים. עמותת Neige Et Merveilles מתגאה בסובלנות ותיירות אחראית. היא מארחת מתנדבים מכל העולם שמגיעים לכפר הזה כדי לעבוד ולתרום. אם יש מקום שצריך לתמוך בו כלכלית, זה המקום הידידותי ומשפחתי הזה. וכמובן, אם יש לך זמן, אפשר להצטרף לסיורים המודרכים שלהם למכרות העתיקים למעלה.
מפת הטרק הקלאסי בעמק הפלאים
היום אנחנו מקבלים חדר משלנו עם מיטות קומותיים. הנופים מעל נחל Vallon de la Miniere נהדרים. כמה התגעגעתי לרעש של מים גועשים. אנחנו משתמשים במטבח שלהם כדי לבשל ולהקל על עומס. הבאנו את המינימום מבחינת בגדים ואוכל. אין טעם לסחוב שקי שינה בקיץ החם, רק ציפיות, כי כל הבקתות מספקות שמיכות. אם למדתי משהו במהלך שנות הטיולים שלי זה למזער משקל בכל מחיר.
בפאב אנחנו מוצאים הרבה ספרים ומשחקים וגם חנות קטנה. אנחנו קונים עוד כמה פריטים לימים שיבואו ומשחקים משחק חצים טוב. הטלפון שלי לא עובד והחיבור לאינטרנט הוא רק מסביב לפאב, וזו הסיבה שכולם מתאספים שם. אבוי, אנחנו בחופשה, אבל מערכת ההזמנות שלי לא מפסיקה לצפצף. אני מגיבה לחלק, ומפספסת כמה לקוחות אחרים. אי אפשר לרקוד על שתי חתונות.
מקטע ב׳: Refuge des Merveilles
בבוקר נגמר לנו לחם לארוחת צהריים. אני מנסה לקנות לחם מהמטבח אבל הוא לא רוצה למכור. הוא פשוט נותן לי את זה! כמה התגעגעתי לאנשי ההרים.
את היום השני בילינו בהליכה מתמידה עד ל-Refuge de Merveilles. מטפסים לאט אבל בטוח למעלה מ-700 מטר דרך העמק בעקבות הנהר השופע והרחב. בסופו של דבר העלייה מתונה ומגיעים לרמה סלעית ענקית עם אגם וגשר עץ. אנחנו חוצים אותו וסוף סוף רואים את בבקתת ההרים האייקונית, די גדולה, ממש על האגם.
הבקתה, העמותה והמכרות 
אנחנו אוכלים ארוחת צהריים בחדר האוכל עם הלחם החינמי ומזמינים שתייה חמה. אני פורשת לנוח בחדר המשותף שקיבלנו עם מיטות קומותיים. בלילה מבשלת פסטה על המרפסת. צריך ללמד את הילדים את הערך של להיות עצמאי בשטח, ובנוסף להקל על עומס המשקל. חדר האוכל היה פקוק לחלוטין על ידי מטיילים מכל הצורות והסגנונות. חיכינו, ואז ירדנו לשם שוב כדי להזמין קינוח ויין שלאחר מכן הפך את הלילה למתוק כל כך.
מ-Refuge de Marveilles נכנסנו כעת באופן רשמי לאזור המוגן Vallée des Merveilles. זהו החלק המפורסם ביותר בפארק ויש לכך סיבה.
מקטע ג׳: עמק הפלאים האגדי
טיול רגלי בעמק הפלאים הוא מסע אל ממלכה פריהיסטורית. השבילים מתפתלים בין נופים ציוריים, מתפתלים לצד נחלים נוצצים, ועולים דרך כרי דשא אלפיניים עבותים. ככל שמעמיקים, הנוף משתנה, חושף צוקים נישאים ומחשופי סלע שיוצרים אווירה של עולם אחר.
הפלאים הארכיאולוגיים
מה שמייחד את עמק הפלאים הוא המורשת הארכיאולוגית העשירה שלו. את סלעי העמק מעטרים למעלה מ-40,000 תחריטים פרהיסטוריים, המתוארכים לתקופת הברונזה. גילופים אניגמטיים אלה מתארים סצנות של בעלי חיים, סמלים ודמויות אנושיות, ומציעים הצצה לחייהם ולאמונותיהן של תרבויות עתיקות ששוטטו בעבר בארצות אלו. זה מזכיר קצת את הר כרכום שלנו בנגב.
עליה לפאס 
פאס ולמאסק
כיבוד הסביבה ושימור האוצר הארכיאולוגי הזה הם חשיבות עליונה. המבקרים מוזמנים לדבוק בשבילים ייעודיים ולעקוב אחר שיטות טיול אחראיות כדי להבטיח את שימור הנוף הטבעי והשרידים ההיסטוריים יקרי ערך הפזורים ברחבי העמק. ובלי טעות, ברגע שעזבנו את הבקתה, ממתין לי שומר פארק האוסר עלי ללכת עם מקל הליכה כדי לא לפגוע בחריטות. אם באמת צריך מקל הליכה, מותרים מקלות עץ אבל לא מתכתיים עם הקצה המחודד.
חוויה טרנספורמטיבית
טיול רגלי בעמק הפלאים אינו רק מסע פיזי אלא חוויה טרנספורמטיבית – מיזוג של היופי הגולמי של הטבע וההיסטוריה העתיקה של האנושות. זוהי הזדמנות לחצות נופים שלא השתנו במשך אלפי שנים, ללכת בעקבות תרבויות עתיקות, ולהרגיש מזערי נגד המרחב העצום והנצחי של עולם הטבע.
אנו ממשיכים לטייל דרך חריטות סלע ומגיעים למעבר הרים בשם Baisse de Valmasque בגובה 2549 מטר. מזג האוויר התהפך. מעונן, חשוך וסוער ומאיים לרדת גשם. אבל הבקתה הבא עדיין נמצאת במרחק של לפחות שעה וחצי. אנחנו יורדים במהירות לצד השני, וחוצים את שלושת האגמים, עולים ויורדים, עולים ויורדים. אני מרגישה טיפות גשם וקוראת לילדים למהר כי לא הבאנו ציוד גשם ואין לנו באמת בגדים להחלפה.
נחים במיטות קומותיים 
בקתת ולמאסק
סוף סוף מגיעים ל-Refuge Valmasque. הוא קטנטן וכל כך חמוד, מזכיר לי את בקתות הרים בנפאל. הבת שלי משחקת עם החמורים הרועים שמביאים אספקה לבקתה. את שארית היום אנחנו מבלים באכילה ובמשחק רומיקוב ללא חיבור לטלפון, כמו שהיה פעם.
יש לציין כי לכל בקתה מערכת הזמנות מקוונת. אבל אפשר לבטל את אלה בקלות בגלל מזג האוויר. לא עשינו הזמנות ופשוט זרמנו מכיוון שלא הייתי בטוחה אם ילדים יצליחו. תמיד אפשר לבקש בבקתה אחת להתקשר ברדיו שלהם לבקתה שניה ולשריין מקום (כי טלפון לא עובד פה, זוכרים?). בכל מקרה, שומרי הבקתות באמת מסבירי פנים וידידותיים. הקוד של אנשי ההרים 🙂
מקטע ד׳: ירידה יפה לקסטרינו
למחרת אנחנו יורדים בחזרה עד לקסטרינו. בדרך עוצרים במנזר שהוסב לבית שיקום לנכים ומאותגרי נפש. לא ידעתי זאת, ותהיתי למה הכתף הקרה במסעדה? לבסוף, מסבירה המארחת שהעובדים במקום מתלמדים איך להשתלב בחברה. יש לנו זמן וסבלנות להמתין עד הגשת ארוחות ההמבורגר הראויות שלנו.
הכפר קסטרינו ובאיס דה פונטנלבה ראויים לחקר בנפרד, מכיוון שהם מתהדרים בשבילים, מלונות ובתי הארחה טובים. פעם אחרת אני מבטיחה לעצמי. אנחנו מתגלגלים חזרה באוטובוס לתחנת הרכבת הגדולה בניס. אני כבר מתגעגעת לאנשי ההרים שפגשנו בעוד אנו נדחפים בגסות בחזרה לציוויליזציה. נזכרתי שוב למה אני אוהבת את ההרים – האנשים שם עשויים אחרת.
לסיכום, בין אם מחפשים הרפתקאות מלאות אדרנלין או רגעים שלווים של הרהור, הפארק הלאומי מרקנטור מציע מפלט מההמולה של חיי היומיום ואובר-תיירות של הריביירה בקיץ. היופי והשלווה הבלתי מאולפים של מרקנטור יוצרים אווירה שובתת את הנשמה ומשאירה חותם בל יימחה.
אחזור בקיץ הבא בוודאות כדי לחקור אזור אחר עם ילדיי הגדלים, שמתחילים לבייש אותי בשבילים. פתאום עולם הפוך – הם הולכים יותר טוב ממני. לא נורא, אפשר להעמיס עליהם עוד משקל ובכך להאריך את הטרק.
