זו מלכודת תיירים, אין דרך לעקוף אותה. ובכן יש, ואסביר איך לנצח אותה. ובכל זאת, על אף היותו סופר תיירותי ופופולרי, צפוף ומלא מצוקת חניה, אל תוותרו. עליכם לבקר במחצבות לומיירס ובכפר מימי הביניים לה-בו-דה-פרובאנס, שמכונה אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת. זה כמו שאני תמיד אומרת לתיירים המחפשים אתרים לא מוכרים, יש סיבה טובה מדוע אתרים מסוימים הם פופולריים במיוחד, וזה לא אומר שיש לדחות אותם בשם אליטיזם.
אני מודה שהייתי תמימה והתגלגלתי למאסיב Alpilles סביב הצהריים. טעות ראשונה. לא ניתן למצוא חניה והתור לרכישת כרטיסים למופע האור קולי במחצבות הישנות, קאריירס דה לומיירס, אורך כשעה וחצי. וזה בסוף אוקטובר. אנו נוטשים ומחליטים לארגן את הביקור הזה יותר טוב למחרת. אנו פורשים ל- Airbnb המצויין שלנו באביניון ובערב אני מזמינה כרטיסים באינטרנט למופע.
למחרת בבוקר ב8:30 אנחנו עולים על הכביש חזרה לשם. לאט לאט, עם הילדים במושב האחורי, אנו עוזבים את המישור סביב אביניון ומתחילים בטיפוס שלנו שוב אל מסיב Alpilles – רכס ההרים הקטן מאבן גיר כ- 20 ק”מ דרומית לאביניון. הנוף משתנה למיזוג יפיפה של פסגות גיר משוננות ויער יבש וירוק. אנו נעצרים בפיתול מדהים בכביש ומבטים אל כפר לה-בו, הניצב גבוה מעל העמק. כמעט ולא ניתן להבחין בו שכן הוא ממוקם בתוך ההר וחלקו חצוב בסלע עצמו ולכן משתלב אתו בצורה מושלמת.
מופע אור קולי עם ואן גוך
הזמנתי את המופע לשעה 10:00 ואנחנו מגיעים 30 דקות לפני. יש לנו אין ספור אפשרויות חנייה לבחירה. הכל קריר, רגוע וערפלי בשעה זו. אנו נכנסים לאתר בלי להמתין אפילו שניה דרך דלת מתכת קטנה אשר נסגרת בפתאומיות מאחורינו. חשוך, ואנחנו כמעט לא יכולים לראות, אך עד מהרה עינינו מסתגלות לחושך והמופע מתחיל.
כשאני אומרת מופע, חשוב להבין שזה לא מופע לצפייה בישיבה, אם כי יש פה ושם ספסלים. האתר עצום, התקרה אולי בגובה 45 מטר, נדמה כי עמודים ענקיים מאבן הבו (אבן גיר לבנה) מאיימים כאשר הם שולטים על החלל. המופע מתחיל ואנחנו מסתובבים בין העמודים הענקיים. השנה, מופע האור מקרין תמונות של האמנים ואן גוך ו חלמו את יפן, והשילוב בין השניים מהמם.
המחצבה נסגרה בשנת 1935 והייתה פעילה ביותר במאה ה -19. היא מארחת מופעי אור מאז 1977, ונושא התערוכה משתנה מדי שנה, ולכן כדאי לחזור ולבקר בה. אני חייבת לומר שבחירת התמונות והתצוגה שלהן בתנועה ודהייה, בשילוב עם מוזיקה שמימית, היא עשויה היטב ועכשיו אני מבינה מדוע אנשים מחכים בתור שעה וחצי. הצרפתים יודעים כיצד להציג אמנות.
הילדים בהתלהבות ומסתובבים עם לסתותיהם פתוחות בין קוביות הענק, ואנחנו מרגישים כמו נמלים. בתי מנסה לרדוף אחרי פרחים מוקרנים שנושרים מהתקרה. בני מנסה לשווא לצלם אותם. אני אומרת לו, אל תנסה לתעד, רשום את הזיכרון בתוכך.
אין אף אחד שדוחף אותך מהדלת כשמסתיים המופע, ותאורטית אתה יכול להישאר שם כל היום, אבל יותר מ 40-50 דקות ואנחנו סיימנו ומממשיכים לחקור את החלק של המחצבה שנמצא מחוץ למופע באור יום. זה מרשים באותה מידה, אבל פחות, ואנחנו יוצאים עם אבק לבן על הנעליים והמכנסיים שלנו.
כפר לה-בו-דה-פרובנס
סיימנו עם עסקי האומנות, אנו צועדים בדרך הכבושה לכפר לה-בו. אנו עולים על גרם מדרגות אחד ארוך ומגיעים לכניסה לכפר. אפשר להבין מיד בפיתוי שבמקום, ומדוע נבחר לאחד הכפרים היפים בצרפת ומונה למעלה ממיליון וחצי מבקרים בשנה. יש בו רק 22 תושבים בכפר עצמו וזה מה שאני מכנה בפרובאנס “מוזיאון כפר”. יפה, ייחודי, ומושלם, עם לכאורה כל סט אבנים מונח בהרכב מושלם, כל מרפסת מסעדה עם האקספוזיציה האידיאלית.
אנחנו הקדמנו יחסית, אבל לא מוקדם מדי בשביל שהילדים יתנפלו על חנויות ממתקים צבעוניות. אני מבטיחה, לאחר שביקרנו בטירה, ומושכת אותם הלאה במעלה רחובות סלעיים המתגלגלים באי-סדר מושלם.
טירת לה-בו: מכונות מצור ומגדלי שמירה חצובים בסלע
הטירה נבנתה במאה ה -11 ונשלטה על ידי נסיכי בו ששלטו בפרובנס ביד רמה במשך שנים רבות. נאמר כי הם צאצאים משלושת החכמים המקראיים, ומכאן במגן שלהם נשקף כוכב כסף עם שש עשרה קרניים. עד היום אתה יכול לראות את כוכב הכסף הזה על דגל אדום כמעיל הנשק של הכפר.
כמבצר חשוב מימי הביניים, היה למבצר היסטוריה צבאית מפוארת וכן היה מטרה למתקפות רבות. בסוף מלחמות הבוסנקה במאה ה -12 הובסו נסיכי הבו. השושלת הגיעה לסופה במאה ה-15 לאחר מותה של הנסיכה האחרונה של בו.
אבל אני סוטה מהנושא, וההיסטוריה לא מעניינת את הילדים. גם מדריך האודיו לא עובד טוב ואנחנו נוטשים אותו ונהנים להסתובב באתרים, ברמות, ובמערות, ולחקור מכונות מצור ומלחמה. זה יום סתיו שטוף שמש לחלוטין ואנחנו נהנים לטפס למגדלי השמירה. המדרגות צרות וחצובות בסלע ולכן יש לשים לב, אך הנופים מלמעלה מפוארים.
אנו מחליטים לעשות פיקניק בנקודת התצפית הכי אסטרטגית זו ולדמיין את עצמנו אבירים רוכבים על סוסנו למטה או שומרים זוטרים במוצבים קפואים בלילה. ובכן, אנחנו לא מהדברים האלה, ומתחילים להתגלגל לאורך הטירה, ברחובות הכפר עמוסי התיירים בצהריים. הילדים מפצירים בי לקנות להם סוכריה על מקל מעוצבת במחיר מופקע של 2.5 אירו. המוכרת לא מסבירה פנים כל כך. אנו מוצאים חנות אחרת בה אני קונה סוכריה לא פחות טובה עבור אירו אחד.
בחזרה למכונית, זו מהומה עכשיו בלה-בו, כפי שהיה כשהתגלגלתי לכאן אתמול בשעה זו. תיירים במצוקת חנייה, נועצים בנו עיניים כשאנחנו מתקפלים לדרך. בהצלחה למבקרי אחרי הצהריים, אנחנו סיימנו עם לה-בו. חזרה לאביניון.
