סיפורים ונפלאות

IMG_20191206_062032_991

חגי המולד שלי בפרובנס

שתפו מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כל חג מולד כבר בעצם, אולי 15 שנים, אני מגלה לאט וכל פעם מחדש מה זה חג המולד פה, או ‘נואל’ כפי שאומרים בצרפתית.

מי זה ישו בכלל? משה בתיבה!

כתבה זו אינה מתעסקת רק בתיירות חג המולד בדרום צרפת ומה לצפות, אבל בחוויה אישית שלי בתור יהודייה נשואה ללא-יהודי. אני בכוונה מדגישה לא-יהודי, כי הוא לא נוצרי, הוא אתאיסט, ומשפחתו, מלבד דודה אחת, לרבות די חילונים. חג המולד מסתכם בעיקר בארוחה חגיגית, שורה של מסורות, עץ אשוח לתפארת והרבה הרבה מתנות ושוקולדים.

עד היום אין לילדי מושג מי זה ישו, מה זו כנסיה -אני מסבירה “בית כנסת לנוצרים”. הם שואלים מה זה נוצרים? אני עונה מי שמאמין בישו הנביא. ואז שוב חוזרים חלילה למי זה ישו בכלל? וזה אחרי שכל שנה אנחנו “חוגגים” את חג המולד. ילדי מביטים בפסלון של ישו ישן בעריסה ואומרים “משה בתיבה!”.

בלי מרפקים על השולחן

בהתחלה, ביקור ראשון, לא ממש ידעתי למה לצפות. הוזמנתי לארוחות חג המולד מלאות בכלים יפים, סכו”ם מכסף והמון המון אוכל. במשפחה של בן זוגי, הארוחה עצמה לא השתנתה במשך 15 שנים מאז שאני מכירה אותה. וכנראה שהיא הייתה כך במשך 60 שנה גם לפני כן. התפריט מתגלגל בסדר הזה בדיוק:

  1. שמפניה לפתיחת הארוחה
  2. Fois gras (כבד אווז) עם עלה אחד של חסה, וטוסטים קטנים.
  3. הודו גדול גדול מאוד אפוי בתנור שעות רבות ממולא בתערובת בשר טחון
  4. ערמונים קלויים
  5. סלט עלים ירוקים ברוטב דבש / שמן זית / שום ואגוזי מלך
  6. מגש גבינות
  7. 13 הקינוחים של חג המולד לפי המסורת הפרובנסלית, שאליהם הוספתי את עוגת הגבינה המפורסמת שלי, שהפכה מאז למסורת משפחתית חדשה – הקינוח ה -14 של חג המולד.

אנשים כרגיל חילקו מתנות זה לזה. כאשר נולדו ילדים במשפחה וזה הפך להיות כבד מדי פשוט נתנו מתנות רק לילדים. וכאשר גם זה היה טו מאץ’ ניסינו לארגן מתנות משותפות.

בהתחלה כולם היו ביישנים, מאופקים ומנומסים סביבי. וככל שחלף הזמן, ואנשים התבגרו, איש לא התאפק וכל אחד בתורו פצח בטזה לשולחן פתוח על החיים, חירות והמרדף אחר האושר. סבא וסבתא עקמו את אפם.

איך בחורה יהודייה חוגגת את נואל בצרפת? בעזרת אמזון וטחינה!

תמיד חשבתי איזה מזל שנחסך ממני כל שנה לארגן מתנות לאין ספור אנשים. פרויקט אמיתי של חודשים גם אם יש לכם משפחה קטנה. כשילדים נולדים, עליכם להתחיל לתאם עם ההורים כדי שתקנו ותקבלו את הדברים הנכונים. אימיילים עפים שבועות מראש מאמהות סופר מסודרות או ימים ספורים במקרה של אבות גרושים. בהתחלה התנגדתי להיגרר לזה, אבל לבסוף בלית ברירה עשיתי את הדבר השני הכי טוב. הבאתי מהארץ 5 חבילות חלבה, 5 טחינה וחילקתי אותם בתור מתנות סופר אקזוטיות מארץ הקודש. זה עבד כמה שנים ואז זה איבד את כוחו. בנוסף, אף אחד לא הבין איך להכין את הטחינה ופשוט אכלו אותה גולמית. בקיץ תמיד גיליתי איזו טחינה מסכנה נטושה במרזב, עד שהצלתי אותה.

פרק “ארוחת חג המולד” בסדרת הסיטקום של חיי

ככל שחלפו השנים בכל חג המולד פגשתי את אותם אנשים עם ‘עדכון’: עבודה חדשה, חבר חדש, הריון, בית, עוד הריון. בסופו של דבר העדכונים האלה הפכו למה שאני מכנה כ”אנטי-עדכון “: ‘התפטרות’, ‘גירושין / פרידה’, מכירת דירה / בית, סדנת ויפאסנה, טיול אקסטרים או פרויקט מוזר הנדון לכישלון מפואר. עלייתו ונפילתו, או דשדושו, של בן אדם מודרני במעגל החיים. שוב, סבתות גלגלו עיניים בשולחן …

בסוף זה מה שחשוב: כבד אווז משובח עם לחם אגוזים וצימוקים, ריבת תאנים ומנגו. אלוהי.

בשלב מסוים הפסקנו לתת מתנות, כולם מבינים את חוסר התועלת שבדבר. מה שחשוב זו שמפניה טובה. אף אחד כבר לא רוצה לקבל פלסטלינה לילדיו (שנתפס כהתנקמות הורית כלפי צד ג’). ואני בטח לא צריכה יומן שנה גדול מודפס כשיש לי את גוגל. ובכן, בשלב אחר הסבתות גם הן הרימו ידיים והפסיקו לבשל. ​​גם הן הבינו את חוסר התועלת של הכל ופשוט הזמינו קייטרינג, ארגזי שמפניה, וכולם שילמו את 50 האירו שלהם.

אני חושבת שזה דומה לתיק של ליל הסדר או ערב ראש השנה. איפה מתארחים? מה הנזק? שוב אותם שאלות ומבטים? אבל כאן נגמר הדמיון. בעוד ליהודים יש מינימום תפילות, טקסים ומשמעות לערבי חג אלו, חג המולד נתפס לי כתיק נטו. תיק מאוד טעים.

אבל מחוץ לבית

החגיגה בציבור, כמובן, כללה ביקור בכמה שווקי חג המולד. תלוי בשנה ומצב הרוח, בדרך כלל ביקרנו בשוק במרכז העיר טולון או באקס-אן-פרובאנס או בלה גארד. זה הפך להיות נושא שיחה סוער כדי למצוא את שוק חג המולד הטוב ביותר. חשבתי שזה לא ממש משנה. שכן בכל השווקים האלה אנו מוצאים לרוב את אותם דוכנים, מוכרים את אותם הדברים. יש דוכן שתייה לבירות או יין חם. ששם היה לי כיסא כבוד. דוכני מזון המכינים קרפים, וופלים, ערמונים קלויים, צ’יפסים מסולסלים. דוכנים המוכרים ממתקים פרובנסאלים טיפוסיים, ועוד הרבה מוצרים החל מסבונים לבגדים ועד תכשיטים. תמיד יש כמה תצוגות חג המולד לילדים. בחלק מהשווקים יש סדנאות אומנות ויצירה לילדים או אפילו קרוסלה גדולה בצורת עץ אשוח. וכמובן את “עריסת” חג המולד הנדרשת והסנטונים.

טולון: יין וקרמבו

ובכל זאת, בטולון מצאתי השנה את דוכן הקרמבו המדהים, חגיגה לעיניים, אי אפשר לבחור. תשכחו ממה שאתם יודעים על קרמבו ואין טעם וניל או שוקולד, בתוכו הטעם השולט הוא המרנג. ותמיד חשבתי שזו המצאה ישראלית, מתברר שזה איטלקי לגמרי.

אני ממשיכה להתמודד עם דוכן היין החם הטוב ביותר, בו מופיע כריסטוף מיקב מוסבאך באלזס. הוא הדור ה -14 של יצרני היין והיקב של משפחתו מהמאה ה -16. הם לא החליפו מקומות עבודה, מה, 500 שנים ?! הבחור החמוד הזה המשיך לחשוף את המתכון שלו ליין חם, שתוכלו להכין בבית.

בואו ללמוד איך להכין יין חם וטעים!

סאנרי-סור-מר: נוצצת ומנצנצת במלוא הדרה

הנמל הישן והיפהפה לא אכזב. לאמיתו של דבר, בחיים לא חוויתי מפגן אורות שכזה. מהחנייה עשרות ועשרות סירות דייג פרובנסליות מעוטרות באורות האירו לי את הדרך. התרנים והמפרשים שלהם עונדים שרשראות יהלומים כשהם נוצצים לנגד עיניי. על המזח, בניין העירייה היפהפה מעוטר בעוצמה באורות חג המולד. יער של עצי חג המולד עומד לפניו. כנסיית Saint-Nazaire עם צלבה המפורסם לבושה גם היא באורות, כמו כן גם מגדל סאנרי המפורסם. לאורך כל המזח, פסלים, בתים, פנסי רחוב, לבושים באורות, אני כמעט מסונוורת. עדיף לא לראות את חשבון החשמל של עיריית סאנרי בינואר. אבל לסאנרי לא אכפת, היא כלה יפה ורוצה להשוויץ. בקצה המזח עוד יער עצי חג המולד, עם תצוגות לילדים והרבה הזדמנויות לצילומים שלא נוכל לעמוד בפניהם.

יריד סנטוני חג המולד באוליאול

סנטונים פירושם בפרובנסלית עתיקה “קדושים קטנים”.הם בעצם פסלוני סצנת לידת ישו עבודת יד המיוצרת באזור פרובאנס צרפת. ישנן 55 פסלונים המייצגים דמויות שונות מסצנת המולד ומחיי הכפר הפרובנסאלי – כמו מטחנת המספריים, הכומר, הילדה הצוענית, נשא המים, אשת הדגים, העיוור ומוכר הערמונים.

סנטוני החרס הראשונים נוצרו על ידי האומן מארסיי לניל (1761-1822) במהלך המהפכה הצרפתית כאשר כנסיות נסגרו בכוח וסצינות הלידה הגדולות שלהן נאסרו.

יצירתה של סנטונים כיום היא למעשה עסק משפחתי, המועברת מההורים לילדים. סנטונים מעוצבים בשני חצאים, נלחצים זה לזה ומתמזגים. לאחר מכן צובעים אותם ואז מדביקים להם שיער, ביגוד, כובעים, סלים ואביזרים אחרים. ישנם שני סוגים של סנטונים: סנטוני חימר, וסנטוני דמויי בובות לבושות.

במתחנת השמן הישנה כל שנה אוליאול מקיימת את יריד הסנטונים המפורסם שלה שבם מוצגים אלפי סנטונים מבתי מלאכה שונים בפרובנס.

ובינתיים

בהיותה עיירה קטנה ועצמאית, אוליאול עושה מה שבא לה, ולא עונה לאיש. סביב עונת חג המולד מתפוצץ מרכז הכפר בקישוטים ואורות יפים תלויים או מוצגים בכל מקום. אני יכולה אפילו לומר שהיא הכי יפה סביבות הזמן הזה. באוליאול מוצאים שוק חג המולד צנוע וחמוד. ישנו דוכן הכנת עוגיות לילדים, וכמובן המקלה המסורתית השרה שירי חג המולד הפעם בליבוש פרובנסלי עם גלימות והכל -חזרנו בזמן לפרובנס העתיקה. זהו אירוע משפחתי ששם פוגשים את כל שחקני אוליאול למינהם: פלוני, אלמוני, שר הארמון, שר האוצר, הטוחן, בת הטוחן, החצרונית, החדרנית, ומלך אוליאול…

בתיק גב שלי מתקרר עוף צלוי שקניתי בשוק, וידי עמוסות שקיות. רוח המיסטרל לא מאפשרת לאכול קרפ בנחת אז עלינו הביתה. צלילי חג המולד מהדהדים לתוך הבית מבמת ההופעות הסמוכה בעודנו זוללים עוף שמנני ועוגיות תוצרת ילדים ומיקרוגל.

ילדי מזמזמים את שיר הפתיחה מהבית של פיסטוק ואני מרגישה שאני בסרט סוראליסטי. רק שלא יקבלו רעיונות לנסות לעוף או לכוון שעונים לשעה שבא להם.

סתם זה לא קשור בכלל לנושא, אבל מי שבא לו קצת נוסטלגיה בכל אופן- קבלו את רגע ופיסטוק!

אם רק יכולנו להזיז מחוגים ולשנות את הזמן! גאוני.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן