חופשת חג המולד ויורד גשם. ימנו הכבדים בבית החולפים בצפייה ב wednesday בנטפליקס, זלילת עוגת פנטון ושוקולדים. אני בודקת את מזג האוויר. נראה כאילו הפוגה בתחזית הרטובה מגיעה ל-2-3 ימים הבאים.
אני מזמינה airbnb בנמל קוגולין, מעמיסה את המכונית ונוסעת מזרחה לכיוון סנט טרופז.
סנט טרופז בקיץ מפחידה. המוני מבקרים, מלחמות חניה, ופקקים אינסופיים. לא בכדי מכונה העיר ”St Trop”, טרופ שפירושו יותר מדי בצרפתית. אבל בחורף? סיפור שונה. אין סימן לג׳ט סטרז וציידי אופנה. הזדמנות מושלמת לראות את סנט טרופז עומדת עירומה לעיני כל.
סנט טרופז בקיץ 
יפה. אפילו מאוד.
אבל מה הסיפור כאן?
במהלך המאה התשיעית, פיראטים הציתו את המדינה ושפכו דמים. ההתעללויות הללו, שנמשכו כמעט 100 שנים, בוצעו על ידי הסרסנים שמצאו מקלט בלה גארד-פריינט הסמוכה. מה שנותר מהמעבר שלהם כאן הם גגות הרעפים הורודים המכונים “סראצן” באזור פרובנס.
משנת 890 עד 972, חצי האי סן טרופז היתה מושבה ערבית-מוסלמית. בשנת 972, המוסלמים של סן-טרופ חטפו את אבי מיאול דה קלוני אותו שחררו תמורת כופר עצום. זה היה הקש האחרון. ויליאם הראשון הרוזן מפרובנס, החליט להילחם בהם במעוזם בגארד-פריינט. הסרסנים הובסו לבסוף וגורשו. גיום הכובש, כפי שזכה לכינוי, בנה בשנת 980 מגדל הגנה על מיקומו הנוכחי של מגדל סופרן, על מנת להגן טוב יותר על העיר.
סנט טרופז והמצודה במאה ה 17 
סנט טרופז והמצודה היום
אבל הצרות של סנט טרופז לא הסתיימו שם ולאורך ההיסטוריה הצליחה להדוף מתקפות רצופות של הספרדים והטורקים, ואף סייעו לשכניהם בפרז’וס ובאנטיב.
נמל קוגולין
הבחירה שלי להתמקם בנמל קוגולין כ-10 דקות מחוץ לסנט טרופז התבררה כנכונה. שקט, רגוע עם מרפסת רטובה ונחמדה המשקיפה על הנמל הזעיר. חסרונות? כל המסעדות מסביב סגורות לחורף. או לבשל או לצאת חזרה לסנט טרופז או למרכז המסחרי הסמוך. לפיכך, הארוחות שלנו כללו מרקים, סושי ומדי פעם בורגר קינג.
אני צריכה לומר שזו הייתה עסקה נהדרת, בין השאר משום שלא נגבו דמי ניקיון. במקום זאת, התבקשנו לנקות לפני העזיבה ולהביא סדינים משלנו. זה לא ממש הפריע לי בתור מקומית, אבל אני יכולה לדמיין שעבור תיירים זה מאוד לא פרקטי.
חניה בשפע
היום הראשון שלנו, העננים מאיימים אבל החניה הענקית העצומה בנמל סנט טרופז כמעט ריקה. זה אותו חניון שלפני כמה שנים, בשיא יולי, לא הצלחתי למצוא מקום אחד לחנות בו. אנחנו מדברים על חניון עם קיבולת למאות רכבים.
בעודנו משוטטים בנמל ובעיר העתיקה, אפילו הבתים הצבעוניים האייקוניים נראים אפורים היום. אבוי, הילדים לא מתעניינים. אני דוחפת אותם מעלה למצודה המפורסמת של סנט טרופז שהשתוקקתי לבקר בה כבר שנים.
מצודת מחסה ביום גשום
בשנת 1583 נבנה ביצור ראשון על “גבעות הטחנות המיוערות” ששלטו על העיר ועל מפרץ סנט טרופז. הגנה על החוף מפני שודדי ים, קורזארים והאימפריה העות’מאנית.
הנרי הרביעי הוא זה ששלח את המהנדס של המלך לבנות מגדל משושה חדש על הגבעה בין השנים 1602 ו-1607. זהו ה keep הנוכחי עם חצר פנימית עצומה, הנגישה באמצעות גשר עליון, מוגן על ידי פלטפורמת ארטילריה ושלושה צריחים עגולים.
המתחם המבוצר הגדול ומערכת החפירים והצלחות הנגדיות הושלמו בשנות ה-20 של המאה ה-17. במהלך מלחמת שלושים השנים, מערכת ביצורים זו הדפה מתקפות של 21 גליות ספרדיות.
כיום זהו מוזיאון להיסטוריה ימית מעניין ביותר של סנט טרופז. המבוך שהוא הkeep רק מוסיף לחוויה הסוחפת בתוך מוזיאון זה. זה במיוחד שימושי ביום גשום אפור או בקיץ הלוהט. בריחה חסכונית שכן דמי הכניסה הם 4 יורו בלבד וילדים בחינם.
ה Keep המשושה 
תותחים בגשם
נשארנו כמה שיותר בחדרים הקטנים ובמסדרונות הצפופים של “Keep museum” ואבוי אנחנו צריףך למצוא את דרכנו חזרה לרכב. מטריות פתוחות, חתכנו את העיר העתיקה. שוק חג המולד בוטל ומשטח החלקה על הקרח נסגר עקב מזג האוויר. אנחנו לא מוטרדים במיוחד מכיוון שאנו רואים כאלה כמעט בכל עיר.
מהי סנט טרופז בלי בארדו?
בלילה, כמעט בהזמנה, אנחנו צופים בסרט תיעודי על חייה של בריז’יט בארדו. אני מסבירה לילדים שהיום היא פעילה לבעלי חיים שגרה בלה מדראג, פה בסנט טרופז. קרן בריז’יט בארדו מוכרת כבעלת תועלת ציבורית מאז 1992. תחום פעילותה הוא לאומי ובינלאומי.
אבל בכל קיץ מאדאם בארדו נאלצת לברוח מכיוון שמעבורות התיירים עוברות ליד האחוזה שלה בשאגות “זה הבית של בריג’יט בארדו“ כל שעה. לא צריך להיות חוק נגד זה?
רמאטואלה
למחרת יום שימשי ובהיר אז אנחנו מתחילים אותו בביקור בכפר תלוי מקסים רמאטואלה. שטחי דריסה הישנים של הסרסנים הידידותיים שלנו, הוא באמצע חצי האי. כשאנחנו מטיילים במורד הסמטה ששמה ההולם Rue Amoureux (רחוב האוהבים) אני חושבת, למה לא? נופים מרהיבים מכל כיוון, בתי קפה חמודים והכל קטנטן. זהו כפר חמוד וחמוד.
אנחנו קונים כמה באגטים בחנות Tropezienne. הבן שלי מפציר בי לקנות פרוסה מעוגת הטרופיז’ן המפורסמת, אבל אני יודעת, זה לא יחזיק מעמד במהלך הטיול. הקרם האגדי ימרח בתיק תוך שניה.
רחוב האוהבים 
קטן וחמוד
על שביל החוף
מנקודה זו והלאה הטיול שלנו הוקדש לחקור את שביל החוף המפורסם Sentir Littoral המקיף את כל חצי האי סנט טרופז וממשיך מערבה. זה יותר מדי ליום אחד, אבל אפשר לקחת מפה בלשכת התיירות ולבחור חלק אחד לטיול יום נהדר.
אנחנו בוחרים טיול קצר ל-Cap Taillat. מחוץ לעונה, החניה בראש השביל, הקרובה לחוף, היא בחינם. אבל אם לשפוט לפי מאות מקומות החניה הריקים מסביב, אני יכולה רק לדמיין את הקרקס שזה במהלך הקיץ. הווילות המפוארות המשקיפות על החופים לא זוכות להפוגה פרט לעת עתה. אבל זה המחיר עבור חיים בגן עדן.
המסלול הוא ברובו שטוח בחופים וחשוף מאוד לשמש. בקיץ זה כנראה סיוט. אבל עכשיו זה מושלם. אנחנו מגיעים ל-Cap Taillat ומטפסים עליו עד הקצה המחודד ומרגישים כל כך מרוצים.
שביל ל cap taillat 
בראש הקאפ
איפה העוגה?
עכשיו כשכולנו התחממנו, למחרת אנחנו בוחרים בחלק אחר של המסלול, הפעם ל-Cap Lardier. זה בערך 4 שעות הליכה הלוך ושוב מחוף Gigaro, עם הרבה עליות וירידות הפעם. עלייה אחת ארוכה לקחה כאילו לנצח. אבל בהגעתנו ל-Cap Lardier אנחנו נהנים מנופי חוף דרמטיים ומסתערים על הכריכים שלנו.
שביל ל cap lardier 
בראש הקאפ
בדרך חזרה השמש החליטה לצאת וצריך לתקצב את מי שתיה לטיול חורף, כי עכשיו פתאום אביב. כשאנחנו מגיעים לקצה השביל, כמו הומלסים אנחנו ממלאים את בקבוקי המים שלנו בשירותים הציבוריים ונוסעים בכביש החוף חזרה הביתה.
אז עשינו את סנט טרופז מינוס עוגת טרופיזיין אחת. נאכל בבית עם נטפליקס.
