ונטימיליה וסן רמו
כמעט פרובנס ישנו קטע של קו החוף האיטלקי שבו צרפת נושפת ואיטליה מתחילה לנשום – אזור סף של גנים, שריקות רכבות וחוסר מנוחה. רכבת רועשת עליתי על הרכבת מטולון לניס. לרכבת זו אני רגילה — ישנה, עם מושבים מרופדים ומזגן חלש. אבל אנחנו עדיין בצרפת, אז אנשים מנומסים ולא מסתכלים לך בצלחת. אבל בניס, כבר […]
הדים כתומים מהעבר
התיאטרון הרומי של אורנז’ העיר אורנז', השוכנת בלב פרובאנס, מתגאה באוצר המחזיר את המבקרים לגדולתה של רומא העתיקה – התיאטרון הרומי של אורנז'. פלא אדריכלי זה, שנשמר בצורה יוצאת דופן לאורך מאות שנים, עומד כעדות לתושייה ולעושר התרבותי הרומאי. הממ… אני לא זרה לפרובנס, ובכל זאת, לקח לי שמונה שנים להגיע לאורנז'. תמיד היה משהו […]
לורמרין: הכל עוד לפנינו
"כן, ערב אחד בפרובנס, גבעה אחת מושלמת, מספיק ריח אחד של מלח כדי להראות לנו שהכל עוד לפנינו. עלינו להמציא אש מחדש פעם נוספת, להתמסר לתפקיד שלהרגיע את הרעב בגוף." אלבר קאמי הסופר והפילוסוף האהוב עלי אלבר קאמי התגורר בלורמרין ונקבר שם. מאמר זה אינו מסה על כתביו מכיוון שהאבסורדיזם והאקזיסטנציאליזם קצת כבדים, ואני בסופו […]
בוניו, מקננת בראש גבעה
מישהו סיפר לי על הכפר התלוי המופלא הזה, שמגלה את עצמו כמו כלה כשיוצאים מהכביש המתפתל דרך הלוברון בפרובאנס. ואכן כמעט ריסקתי את האוטו. הדרך עצמה מלורמרין לבוניו היא דרך עתיקה החוצה את לוברון ומחלקת אותה ל'לוברון הקטן' ול'לוברון הגדול'. אני נוסעת דרך יער צפוף עצי ארז שנשתלו בשנת 1862 תחת נפוליאון השלישי. בכל עיקול […]
מנרבס: על מכות ועוגות
נסיעה מבוניו למנרבס, אני טובעת בחוויה פרובנסלית משמעותית. אני מככבת בסרט טיוליי דרך כאשר אני חוצה כרמים אינסופיים בלוברון, מטעי דובדבנים וזיתים, עם חוות אייקוניות שהושתלו פה ושם. הסימפוניה היפה הזו של הצד הכפרי של לוברון מתוגברת באור דרמטי חד של נובמבר בשעות אחר הצהריים המאוחרות. זה נותן זוהר מדהים לכרמים הצהובים והכתומים. אני חייבת […]
אוליאול: חג עץ הזית
Ollioules היא עיירה קטנה בואר ליד טולון. תחילתה ככפר קטן בימי הביניים. בעיר העתיקה, לבה ונשמתה, עדיין ישנם בתי אבנים וסמטאות קטנות מאותן זמנים מעניינים. שאטו עתיק והרוס צופה גבוה מלמעלה. אוליאול ממוקמת בפתח נקיק אבן גיר מרשים שהיה בעבר הדרך הישנה למרסיי. זו היתה למעשה הדרך היחידה בין טולון למרסיי ולכן אוליאול תפסה מיקום […]
