סיפורים ונפלאות

avignon-1521564

ובליבה חומה: אביניון

שתפו מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מה אוכל לכתוב או להוסיף שלא נאמר בעבר על העיר המלכותית אביניון? האם עלי לספר את ההיסטוריה האפיפיורית שלה שזורה בשמות ותאריכים? תיאורי פרויקטים של בנייה בומבסטית ?

אולי בכל זאת אספר, כיוון שזה עדיין מטריף את דעתי כשאני חושבת על זה. האפיפיורים שלטו כמלכים, קירות ארמונם עבים יותר מהחומות שהקיפו את העיר עצמה. העיר אולי תיפול, אך ארמונם ואוצרם יישאר.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שביקרתי באביניון. זה היה עם אחותי אחרי חתונתי בפרובנס בשנת 2008. עלינו על הרכבת לאביניון, ובחום המעיק של אוגוסט מצאנו מקלט בתוך קירות הארמון. אני זוכרת שהסתובבתי שעות, זה היה לפני המצאתו של מדריך הטאבלטים. לאחר מכן יצאנו באוויר הקיץ הדביק לעבר גשר סנט בנזט והתבוננו בנהר הרון. אבל היה חם מדי, אז ברחנו חזרה לטולון, שם עשינו האוס-סיטינג לוילה מדהימה עם בריכה פרטית.

10 שנים עברו בנתיים…

הביקור השני שלי הגיע 10 שנים אחר כך. הפעם דילגתי על הארמון, והעדפתי לשוטט ברחובות ובכיכרות של העיר, בפארק שמעל הארמון, ובכלל פשוט להרים את ראשי ולהתבונן, בטרסות, פסלים, מסכות, כיכרות, החיים באביניון. סוג זה של שוטטות חינוכית, כפי שאני מכנה זאת, דורש סבלנות ומוטיבציה. מי שמעוניין ומושקע יתוגמל בהיסטוריה עשירה המסתתרת ברחובות ובאחוזות הישנות. זה לא מובן מאליו, אם כי רצתי כמו תלמידת בית ספר לראות איפה המלך רנה ישן בביקוריו באביניון …

לביקור השלישי שלי, החלטתי ללמוד משהו והזמנתי סיור מודרך בצרפתית של העיר. אני לא זוכרת הרבה מהסיור הזה כיוון שהמדריכה היתה מקסימה אבל לא דיברה מספיק בקול רם כדי שנשמע אותה ואף אחד לא העז להעיר לה, אז בילינו שעתיים בחיוכים מנומסים.

לא היה שום קיצור דרך ללמידת אביניון. חזרה לספרים, סרטונים, גוגל ובית הספר הישן – ללכת ברחובות ולשאול שאלות. כשהרגשתי מספיק נוח, גררתי את אמי ושני ילדי לאביניון. הם ייצגו את התיירים הטיפוסיים – לא עניין אותם במיוחד לחקור כל רחוב או כיכר. יש להם טווח קשב קצר ומאגרי אנרגיה מוגבלים. אז צמצמתי את אביניון ל3-4 אתרים עיקריים.

ארמון האפיפיורים קצת היסטוריה

בגלל סכסוך בין מלך צרפת, פיליפ הרביעי, והכנסייה, מושב האפיפיור תחת קלמנט החמישי הועבר מרומא למובלעת אביניון בשנת 1309. קלמנט החמישי סירב לעבור לרומא והמלך גיבה אותו. שבעה אפיפיורים (כולם צרפתים) כהנו באביניון עד להחזרת מושבו של האפיפיור לרומא בשנת 1377.

יורשו של קלמנט החמישי, ג’ון ה 12, הפך אותה לבירת הנצרות והפך את ארמונו האפיסקופלי לשעבר לארמון האפיפיורים הראשוני. בנדיקטוס ה- 10 בנה את הארמון הישן וממשיך דרכו, קלמנט השישי, את הארמון החדש. הוא קנה את העיירה ב- 9 ביוני 1348 ממלכת נאפולי ורוזנת פרובנס. מעיירה אלמונית לפני שהגיעו האפיפיורים, הפכה אבניון לעיר משגשגת שמשכה אליה סוחרים, ציירים, פסלים ומוזיקאים רבים.

כשמגיעים לרחבה הגדולה שלפני הארמון אנו מפוצצים על ידי המבנה העצום והמרשים מחוץ לזמן. זה נראה כמו תפאורה לאיזו דרמת פנטזיה תקופתית ואני כמעט מצפה שדרקונים יעופו מעל צריחי הארמון. זהו הישג יוצא דופן של אדריכלות גותית. אנו מרגישים קטנטנים ולא במקום כשאנחנו נכנסים לארמון, אנו קונים את הכרטיסים שלנו ואוספים את מדריכי הטאבלט.

היסטופאד: מדריך חדש שילדים אוהבים

אני חייבת לומר שביקרתי באתרים וארמונות רבים והשתעשעתי עם מדריכי שמע למינהם, אך העזר הטכנולוגי החדש הזה, להחיות את הארמון ולקחת אותנו אחורה בזמן הוא גאוני. יוצא דופן לראות בעזרת הטאבלט למשל, כשנכנסים לאולם האירועים, שולחנות ערוכים עמוסי כלי אוכל, קירות מעוטרים בשטיחים ואש בוערת באח המסיבי.

לילדים מתקיים צייד אחר מטמון דיגיטלי בו הם אוספים מטבעות בין גביעי זהב ונברשות מפוארות. הילדים מהופנטים ואינם יכולים לחכות להיכנס לחדרים הסמוכים. באוצר הם מחפשים אחר מטבעות זהב, במטבח הם צופים בבשר נצלה, באולם הקהל הם רואים אפיפיורים על כסאיהם. אין צורך למתוח יותר מדי את הדמיון מכיוון שכל זה ניתן לראות בשחזור מוקפד. ציורי הקיר העשירים המקשטים כמה קפלות ותא האפיפיור גורמים לנו להבין שזה היה כלוב מזהב עבור האפיפיורים. היה להם כל מה שהם צריכים בתוך הארמון, כולל גנים ואמבטיות רותחות. אך אל דאגה, שכמו היום, שם המשחק היה כוח, פוליטיקה וכסף.

אני לא יודעת, ביקרתי בוותיקן ובקפלה הסיסטינית, בכנסיות הבארוק היפות ובארמונות השמורים בצורה מושלמת, ועדיין, אני מעדיפה את זה. יש משהו מוזר במקומות ציבוריים גדולים שמיועדים לתנועה אנושית כבדה כשהם ריקים לחלוטין. זה כמו מכונה מפוארת, יושבת בטלה וחסרת תועלת, מחכה שיזינו אותה על ידי מי שהיא אמורה לשרת, ומרגישה עירומה וחשופה להחריד ללא פטרוניה.

הקירות ריקים, הרהיטים נעלמו, הצבעים דהו מזמן. השלד נשאר ואיתו, רוחות רפאים. אני לא יכולה להבין, גם היום, כיצד איש דת אחד יכול להיות כל כך חזק כמו מלך ולחיות בצורה כה מפוארת מכל שליט שחי כיום. אני כמעט יכולה לשמוע את עלילותיהם ומסעיהם של משרתים, החלפת שומרים, קרדינלים, נסיכים ושגרירים המגיעים ויוצאים מהארמון, ועולי רגל בחצר מחכים לקבל את בירכת האפיפיור.

גשר סנט בזנט

אנו יוצאים מהארמון ואני מציעה שנלך לגשר המפורסם של סנט בנזט מעל נהר הרון. אך איש אינו מעוניין לראות שרידים מגשר ישן. אין ספק שזה לא מרשים כמו גשר גולדנגייט, גשר לונדון או אפילו גשר ברוקלין. נותרו ארבע קשתות מההישג ההנדסי שהיה מפואר פעם, שכלל 22 קשתות. אני לא דוחפת. בפנים אני יודעת שזה באמת לא כל כך מרשים. מה שמרשים הוא הסרטון המוקרן בתוך הגשר המתאר ומשחזר את בנייתו ונפילתו. ושוב, זה הסיפור שמאחורי המבנה שהוא לעיתים יותר מרתק ומכשף ממה שאנחנו רואים כיום בפועל.

אני נכנעת, אני יודעת שלא כולם כמוני יכולים להתלהב כל כך בקלות מערימת אבנים. הגשר עצמו מעניין עם הקפלה ונקודת התצפית שלו, בהתחשב בעובדה שהוא היה המקום היחיד באותה תקופה לחצות את נהר הרון בין ליון לים. אבוי, יום אחד הם יראו את מה שאני רואה. או שלא.

כיכר הורלוג (השעון)

אז מה התיירים שלי רוצים ? אני מציעה שנלך אל כיכר הורלוג’ לשתות משהו ולנשנש חטיפים. הילדים מיד משליכים את עצמם לעבר הקרוסלה המסורתית הגדולה והצבעונית. אמי ואני בוחרות את אחד מבתי הקפה התיירותיים ביותר בכיכר מול הקרוסלה כדי שנוכל לצפות בילדים. אני יודעת שיש מסעדות טובות יותר וזו מלכודת תיירים, אבל היי, אנחנו תיירים היום. אנו מבצעים את הפשע הנורא של בחירת שולחן שמור לסועדים ולא לנשנושים. אנו ננזפים קלות ומתקנים את הטעות בחיוך.

הרחבה יפה למדי עם בניין העירייה הישן והמסורתי ומגדל השעון העתיק והיפיפה. עוברות קבוצות תיירים וזה מקום טוב בדרך כלל באביניון לשבת ולראות את החיים עוברים. מאוחר כבר, השמש שוקעת ואכלנו מספיק וופלים וטבעות בצל. אני מזכירה לאמי שאנחנו חייבים למצוא סופרמרקט לפני שנחזור לדירה לקנות קצת חלב.

רו דה רפובליק

סופרמרקט, כאן? אין לנו ברירה אלא לצאת אל רחוב רפובליק עם שלל החנויות, התנועה האנושית ועבודות הכביש. אני יכולה לומר בבטחה שישנו רחוב רפובליק בכל עיר בצרפת.

שלושים דקות אחר כך, חמושים בשני בקבוקי חלב וכמה פריטים אחרים (לעולם אי אפשר לקנות רק חלב בסופרמרקט), אנו מוצאים את המכונית שלנו בחניון הנוח שמתחת לארמון האפיפיורים. אני מתארת לעצמי כמה בזהירות היו צריכים לחפור את אוקיאנוס החניון הזה כדי לא לערער על יסודות הארמון מצד אחד ולמנוע את נהר הרון לזרום מהצד השני. אף על פי כן, אנו משלמים את דמי החניה הגבוהים ומקווים שוויז יחזיר אותנו בבטחה לארמון שלנו ב- Airbnb.

אני לא יודעת אם זה וויז או אני, אבל אני עושה כמה טעויות בדרך, עם גשרים ומחלפים, קשה לי לנווט באביניון. אני עושה את אותן טעויות שוב בבוקר שלמחרת, ושוב למחרתיים. אני משערת שזו בכל זאת אני. אני נשבעת לא להיכנס שוב לאביניון ברכב.

אביניון כבסיס

לעתים קרובות אני נשאלת איפה בסיס טוב ממנו ניתן לחקור את פרובנס? אני חושבת שאביניון מושלמת למטרה זו. היא ממוקמת היטב כדי לצאת לטיולי יום לארלס, הפארק האזורי קמארג, אורנג’, פונט דו גארד, לה בו דה פרובנס, סנט רמי, אקס אן פרובנס, שדות לבנדר, כפרים על נהר הסורג (איל סור לה סורג, פונטיין דה ווקלוז), כפרים תלויים בפארק האזורי לוברון כמו גורדס ורוסילון, תרבות יהודית בקרפנטראס, יקבים בשאטאונוף דו פפה.

ולסיום, הר ונטו המגרד את ה 2000 מטר וצופה מעל הכל כפי שתמיד עשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן