סיפורים ונפלאות

DSCN0247

חיים על זיכרונות בעידן הקורונה

שתפו מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

האירוניה שבדבר זועקת מכל מקום. בחג החירות של פסח מעולם לא היינו יותר כבולים. בחג העצמאות מעולם לא פחות חופשיים.

לא שאלו אותנו

אנשים בסגר. מנותקים ממשפחה וחברים. בבידוד חברתי. נידונו לחיות את החיים דרך אמצעים טכנולוגים שהם בעצמם פיתחו. אנשים בן רגע אבדו את לחמם, פרנסתם, את זהותם. אנשים בחרדות, מבכים על חיים שהיו. קופצים מהגגות. לא מסתגלים לבית כלא שנכפה עליהם, ללא הסכמתם.

איך, איך אפשר לעבוד מהבית? כל הזמן! וגם להיות מערכת חינוך ביתית לילדים? וגם פסיכולוג לבני משפחה וחברים? וגם לצרוך כמויות אדירות של חדשות ועדכונים, סרטים ופחמימות ריקות.

אנחנו רק רוצים לצאת. שהסיוט הזה יגמר! מתי זה נגמר ?! מה יהיה ביום שאחרי?

אגלה לכם סוד אכזרי. לא יהיה יום שאחרי כי לא יהיה אחרי.

הקורונה פה איתנו ולא הולכת לשום מקום. מה שהיה כבר לא יהיה.

אז מה יהיה?

זה יהיה אחר. זוכרים איך 9/11 שינה לחלוטין את עולם התעופה ? לטוב ולרע. ואכן נוסטלגיה מכרסמת בי כאשר אני נזכרת בשנות ה 90 העליזות שטסנו בחופש מוחלט.

וכך יהיה גם פה בעידן הקורונה. צריך ללמוד לחיות ביחד עם הגברת. חלק לא יצליחו, הרוב המוחלט כן.

אז מה ישתנה אתם שואלים?

פרטיות: עד כמה שעידן האח הגדול נגס לנו בפרטיות, היכונו לאבד עוד. בדיקות רפואיות, הצהרת בריאות יהיה משהו שיהיה נגיש לכולם. כולם ידעו אם אתה חולה, חליתה, חיובי או שלילי. נצתרך לתת דין וחשבון בריאותי כמעט בכל מקום ומידת החופש שלך תמדד לפי מצבך הבריאותי. סורי.

קשישים וקבוצות בסיכון גבוה: בלב כבד אני רואה הרבה מגבלות על חייהם, בידוד וחרדות אם לא ימצא חיסון מועיל להגן עליהם.

סדר עולם חדש: פתאום אנחנו בסרט דיסטופי. אסור לחבק, אסור ליגוע, מטבע של 10 שקלים עלול להרוג אותך -מי נגע בו לפני ??!! ילדים שכבר הפסיקו לדבר ושקעו במסכים, היום, זה לא רק מותר אך נחוץ כדי לנהל חיים שלמים. מזכיר לי את ה”בורג”.

הכל אסור. אז מה מותר ? מותר לבד.

סרינגר המיוחדת

כולם פרופסורים לבעסה

מדריכי טיולים מחוסרי עבודה עברו לזום ונותנים הרצאות. כולם נותנים הרצאות המבוססות על החיים שהיו.

אבל איך נחייה עכשיו? ישנם כאלו סביבי שפחד הקורונה שיתק להם את החיים ובעצם הם רק מתקיימים ולא יוצאים מהבית. אחרים מחכים לשובם של החיים שהיו. הנה עוד מעט זה נפתח. אבל אולי עדיף לסגור? עוד קצת, עוד טיפה, צריך לוודא, צריך הנחיות, צריך בבטחה!

אני החלטתי ליצור חיים חדשים. אני יוצאת מהבית בשש, השעה האהובה עלי בבוקר איך שהשמש עולה. זה מאוד מעצים ומומלץ ביותר. אני יוצאת פושעת ללא כפפות מזיעות, ומסכה על הסנטר. אוטובוס מגיע אני מרימה את המסכה. מגיעה לעבודה ראשונה שותה קפה בשקט. לאט לאט חברה במשרד מגיעים. מקפידים על 2 מטר ? לא. עוטים מסיכות ? לא. ככה כבר חודש ואף אחד לא חלה או חולה. אולי פיתחנו חסינות עדר.

אי אפשר לחיות בפחד. אז אולי אדבק, אולי אחלה, אולי אפילו אמות.
אז מה ? עדיף מאשר ארבע קירות ולחיות על זיכרונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן