ואז מגיע הגזר דין: עכשיו נישב במטוס 50 דקות
עד שינתן אישור המראה.
אם יש לכם זמן והרבה חוש הומור וכבר טיילתם בהודו, למה לא לטוס לארץ (או ממנה) עבור רק 33 יורו ?!
החורף הגיע, נגמרו החגים והמחירים צנחו. חשבתי, זמן מושלם לביקור מולדת ולבדוק את הקו החדש שנחנך בנובמבר 2019: ריינאייר נותנת תחרות בריאה לאל על ולאיזיג’ט.
טרמינל 1 לא 2
לטיסה ב 14:30 הגעתי לשדה מאוד מוקדם, חששתי מפקקים, אבל בסוף לא היה כלום. חשוב לדעת שטיסות ריינאייר ממרסיי יוצאות מטרמינל שתיים (טיסות הלו-קוסט) ולא מטרמינל אחד (טיסות סדירות כגון אל על).
לכרטיס לכיוון אחד 33 יורו הוספתי מזוודה (20 ק”ג) והגעתי למחיר כולל 77 יורו כולל בחירת מושב. לכן דבר ראשון רציתי להיפטר מהמזוודה אז ביצעתי צ’ק אין למזוודה אבל אי אפשר להתקדם הלאה עד שיפתחו בידוק מיוחד לטיסות לארץ.
טוב אמרתי נאכל משהו. בטרמינל מחירים מופקעים. מאחר ויש זמן והשמש זורחת, והיי אני בכל זאת מדריכת טיולים, החלטתי לטייל לי מהטרמינל עד תחנת דלק טוטאל המתברכת בבולנג’רי לא רע בכלל ובדומה לחניות יילו בארץ אפשר לקנות כאן הכל גם סנדוויצ’ים מוכנים טעימים מהמקרר ב 2-3 יורו. הוספתי לזה עוגת תפוחים ויצאתי עם ארוחה לא רעה ב 5 יורו, חצי מחיר מבטרמינל.
לשחפים בפרובנס הכי קל לטוס
חזרה לצרפת
חזרתי, פתחו את הבידוק לישראלים ומזל שהגעתי מוקדם כי תוך שתי דקות תור שלא זז עד פתח דלת הטרמינל. והכי גרוע? הוא פשוט לא זז. צרפתים מקומיים לא יודעים לעשות בידוק. הם אפילו לא צרפתים אך מהגרים ועם המבטא הכבד שלהם אני לא מבינה בכלל מה הוא אומר לי. אבל אני מניחה ששואלים את אותם שאלות ששואלים בבן גוריון כל הזמן. וכמובן כל זה מתעכב כי כל דקה מישהו מנסה להתפרץ לתור עם סיבה לגיטימית כזו או אחרת.
אחרי חצי שעה עברתי והמשכתי לבדיקת שיקוף. הלך מהר, אני ממשיכה לבדיקת דרקונים ולשער עליה למטוס. מאחר ועוד לא ציינו את השער, אין מקום להמתין בכלל. כל שער עליה למטוס בטרמינל 2 סגור ומסוגר עד פתיחתו.
טוב חזרתי אחורה לדרקונים והתפלחתי חזרה לצרפת.
שוב צ’ק אין מאפס
מצאתי שקע פנוי והתחלתי לעבוד. אה, איזה כיף. אך נשמתי לרווחה מהר מדי. בפעם הראשונה בחיי אני שומעת את שמי מהדהד ברמקולים בשדה תעופה. יש בעיה. קיפלתי מחשב, ניגשתי לפקיד אף אחד לא יודע. נאמר לי, אולי טעות, אם לא יקראו לך שוב, לא צריך. טוב, לא צריך, לא צריך. חזרתי לאקסלים כמו ישראלי טיפוסי שאנני (שאני ממש לא!). ובכן לא עברו 10 דקות ופקידת ביטחון קוראת בשמי בלייב בטרמינל בין האנשים. קפצתי והתנצלתי רבות, כי ככה עושים בצרפת. מסתבר, שאוי ואבוי ביצעתי צ’ק אין למזוודה בלי לעבור בידוק בטחוני (למזוודה). זאת אומרת כל השאלות ששאלו אותי בצרפתית מאוד לא ברורה חלו על תיק הגב אבל לא על הכבודה למטוס.
אז זרקו לי את המזוודה בחזרה. ועכשיו צ’ק אין מאפס. טעות אנוש של צוות שלא שמו לב שאני טסה למדינה עם סיווג בטחוני מיוחד. שוב חזרתי לצ’ק אין, שוב בדיקת שיקוף, שוב פספורט (ביומטרי זה מוי כיף!!) ואז מתגלה השער.
עם ישראל חי בגייט
פה באמת, זה היה מאוד ישראלי/יהודי טיפוסי כמו בכל טיסה מהארץ או אליה. שוק, פשוט שוק, אפילו בפרובנס. בלגן. ילדים. צרחות ומתפללים. רק יהודים מצפצפים על ביה”ס ומוציאים את ילדיהם לחופש בארץ כשזיל הזול.
בגייט עצמו נתקענו שעה. כן הטיסה באיחור. מדוע? לא ברור. צוות באיחור. מטוס באיחור. בעיות עם כבודה של אנשים. במהרה יהודים מחפשים מה לאכול. כולם מתנפלים על מכונת ממתקים ושתיה. וגם אני. אורנג’ינה ודוריטוס. לפעמים ג’נק פוד זה טוב. מזכיר לנו שלחיים גם פנים ג’אנקים. לא כל הזמן יין משובח וכבד אווז.
ניצלתי את השעה לעבוד. מצאתי שקע ליד מכונת הממתקים הנחשקת ועכשיו אני בשורה ראשונה למחזה הכי טוב בעיר.
נשארתי עד הרגע האחרון כי אני יודעת מטוסים עדיין תקועים בשנות ה 90 אין שקע למחשב. ובעצם למה זה?! הרי בטוח הטכנולוגיה קיימת. קונספירציה.
העליה למטוס עצמו אולד סקול, מדרגות. אין שרוולים לטיסות מטרמינל 2. במטוס עצמו אי אפשר לזוז וגם צרפתים יהודים, לא פחות יהירים מישראלים, מפטפטים כאילו הם בחוף פרישמן וחוסמים את הדרך. אני משוכנעת, זה משהו יהודי לא ישראלי.
הכי כיף במטוס
מושב ליד החלון מזל. ואין אף אחד לידי באמצע. האישה הקטנה במושב מעבר חוטפת מכות מכל הכיוונים. ראו הוזהרתם.
חום אימים עוד לא הדליקו מזגן ולא ידליקו עד שיסגרו דלתות.
ואז מגיע הגזר דין: עכשיו נישב במטוס 50 דקות עד שינתן אישור המראה.
הבריטים המסכנים חסרי אונים כנגד מטוס שלם של ישראלים/יהודים צרפתים העושים מה שבא להם ומתקוממים ואני בראשם. מחניק, בא לי למות. למה לשבת פה ולא לחכות בטרמינל?
סיבה רשמית: יש שביתה באיטליה וסגרו את השמיים. אני שואלת אם זה לא כל כך קשה לעקוף את איטליה ?! לא, יש מסלולים קבועים. ומה אם האיטלקים לא יאשרו שנטוס מעל מדינתם המהודרת? יש כבר אישור הם פתחו את השמיים, עכשיו יש רק תור.
סיבה לא רשמית: אם יחזיקו אותנו בגייט נוכל לתבוע החזר כספי. אם אנחנו כבר במטוס, אז הרי אנחנו טסים, אפילו אם לא!
האיטלקים האלו שובתים יותר טוב מהצרפתים. פשוט נסגור את השמיים ושכולם יתפוצצו. אני בספק אם היו עושים זאת בעונת הקיץ. עכשיו חורף, משעמם לכולם.
מה עוד? גב המושב לא זז. ולפחות ברגע שמפעילים סוף סוף מזגן אני הורגת את הזמן בכתיבת מאמר זה.
אין לי טענות, רק רחמים
המראה! שעתיים אחרי זמן המראה מתוכן. איחור מכובד של שעתיים!
טוב נו, אני חייבת יין. הרבה אנשים הביאו אוכל מהבית. וחשבתי שיזרקו לאנשים אבל הם לא עושים זאת. תביאו חופשי. עדיין התפריט שלהם לא רע בכלל ומחירים סבירים לחלוטין, יותר זול מבטרמינל. כמו בתחנת דלק טוטאל.
הצוות חמוד, נדיב וסובלני. אין לי טענות רק רחמים.
שאר הטיסה עוברת כרגיל. הצוות מתרוצץ סביב ישראלים/יהודים דרשנים. עוד קולה, עוד צ’יפס, עוד סנדוויץ’. מזכיר לי איך בגואה רבצנו שבועות בבתי קפה וטרטרנו את המלצרים המסכנים.
עכשיו רק נותר לקוות שהמזוודה תגיע. אם לא אאלץ לפשוט על המלתחה של אימי. היי! גם זו חוויה סוראליסטית.
לסיכום: כן וכן!
האם כדי לטוס ריינאייר במקום אל על לצרפת? אם המחיר זול משמעותית, כמו עכשיו בחורף, לדעתי זה שווה. הרי לא כל יום מחליטים האיטלקים לסגור את השמיים. אני בכל אופן מברכת את כניסתה של ריינאייר לטיסות למרסיי. יותר זול מכרטיס רכבת לפריז, והופ אני בבית.
