אנסויס. שמעתם פעם על הכפר הפרובנסאלי הזה? לא, אף פעם. למרות היותו “אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת”. בפרובאנס ובצרפת בכלל ישנם כפרים מהממים רבים, שכל אחד מהם עשיר בהיסטוריה וסיפורים מפוארים. ואתם יכולים לבלות כל סוף שבוע או כל חייכם בחקר כפרים. אנסה בסדרת המאמרים הזו לשפוך קצת אור וסדר על הכפרים הללו. כך תוכלו להחליט בעצמכם אם זה שווה את זמנכם ומאמציכם, בזמן המוגבל שיש לכם בפרובאנס.
ערב סתיו אחד, במיטה, מתחת לשמיכות, בעודי גולשת בסרטים התיעודיים האהובים עליי על פרובנס (חיית לילה אני, לא?), נתקלתי בכתבה על הכפרים היפים ביותר. בעיקר צילומי אוויר כדי לחסוך בזמן נסיעה בין כרמים וחורשות. הזכיר הכתב בחולף את אנסויס והטירה שלה. גלגלתי אותה בגוגל.
ביום בהיר וקריר בנובמבר נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לאקס ומשם צפונה עד לקצה הלוברון. הגעתי לאנסויס בשעות הבוקר המוקדמות כשהאור פריך. שלכת הסתיו קיבלה את פני בעוד בתי קפה ייבשו כסאות ושולחנות רטובים. הסתובבתי בכפר הזעיר, מרוצף אבנים וחמוד למדי. רחובות קטנים, בניינים ננסים, דלתות קצרות, חלונות נמוכים. הגעתי לארץ הגמדים.
אני נכנסת לכנסייה, לבד, אני מרגישה שאולי אסור לי, אני חוצה גבולות. הכנסייה מתאימה לסגנון הכפר, פשוטה, ישנה מאוד, זקוקה לשימור טוב יותר. אבל יש בה משהו אמיתי עם ערבוב הסגנונות והקירות המתקלפים. אני מרגישה קלסטרופובית. עדיף את הכפר שלי, אוליאול, שדומה יותר לעיירה קטנה ששם ישנה מידה מסוימת של פרטיות.
השאטו של אנסויס
אבל הסיבה האמיתית לעצירה בכפר האלמוני זו הטירה. זה משהו לראות, ומלא בהיסטוריה עשירה של החלפת בעלים עד שמאבק משפטי אחרון בין יורשים נתן לזוג עשיר את ההזדמנות לקנות את חלקת פרובנס זו תמורת 5.6 מיליון יורו לפני 11 שנים. אפשר רק לשער כמה מיסים שילמו על קניה זו, עלויות שיפוץ, שיקום ואחזקה, שלא נדבר על ציד הרהיטים מהמאה ה -18 כדי לאבזר את הטירה בהתאם למסורת. אני מניחה שאם אתם אמידים זה מקצוע טוב ומכובד להחזיר עטרה לטירה ישנה. כל היום להסתובב בשווקי עתיקות ומפעלי קרמיקה. חלום שמתגשם עבור בודדים, רק חלום עבור אחרים.
כניסה לטירה 
שיקום עבודות גבס לתפארת
אבל אני יכולה לעשות את חלקי עבור טירת אנסויס בלי לבזבז מיליונים, אני יכולה לכתוב, ואתם תקראו. לא חסרות טירות מפוארות בצרפת, במיוחד בעמק הלואר כמובן, אבל אני דווקא מעדיפה את הטירות הצנועות והקטנות יותר של פרובנס שיש להן תחושה ביתית מחוספסת ולא מופע אֶכְּסְטרַוָגָנְטִי של כוח ישן.
לא אכנס להיסטוריה של הטירה, הדוכסים ששלטו בה, מאבקי הכוח ומלחמות הירושה. מה שחשוב הוא שאחרי למעלה מ- 800 שנה זה כעת בידיהם הטובות של אנשים שמכבדים את ההיסטוריה. תוכלו להזמין ביקור (בצרפתית) עם הבעלים או בעברית (איתי!) אשר נהנים מאוד לפתוח את ביתם, לספר את ההיסטוריה ולהראות את עבודת השיקום הגדולה שעשו. במיוחד, והכי חשוב, שימור הג’יפסריז היפים והמורכבים (עבודות גבס) המקשטים חדרים ראשיים. יש גם אוסף מעניין של ריהוט מהמאה ה -18 המאכלס את החלל למי שמעריך דברים מסוג זה.
אם אתם אוהבים כפרים בפרובנס, יש עוד בסדרה:
